הי שמי אסנת גולד ורציתי לשתף בסיפורי האישי .

אתחיל דווקא מהסוף . אני היום בת 50 נשואה אמא ל4 ילדים 28,25,21,8. במהלך 20 שנה הייתי מיילדת בבית חולים.

המסע הרפואי שלי החל בשנת 1979 הייתי בת 9 סבלתי מכאבי ראש והתעלפויות. לא היו בזמנו דרכים לגלות מה באמת יש לי רק כשנה וחצי מאוחר יותר שהגיע מכשיר הCT הראשון לארץ אובחן אצלי גידול באונה האחורית של המוח במיקום לא סימפטי במיוחד . למחרת כבר עברתי ניתוח והוצא גידול אסטרוציטומה .

בניתוח הושארה שארית בשל מיקומו שגדלה ועברתי ניתוח חוזר כ4 שנים אחרי והוצא חלק גדול יותר מהגידול .

בשל חלל שנוצר לאחר הניתוח נוצרה ציסטה והחלה בעיית ההידרוצפלוס . פיתרון השנט הוצא רק שנתיים לאחר מכן ( אחרי ביצוע שאיבה מותנית כל חודש LP ). הוכנס שנט ב1988 שהוחלף אחרי חודש בשל זיהום שנגרם במהלך הניתוח .

חזרתי לחיים טובים ומלאים . עשיתי שירות לאומי ומייד לאחר מכן לימודים אקדמאיים . סיימתי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים . בהמשך עשיתי הסבה לאחיות ומשם למיילדות . סיימתי תואר שני. למדתי קורסים מקצועיים שונים ומצאתי את חיי.

ב2005 כשבני השלישי היה בן 7 התחלתי להרגיש שהשנט לא עובד טוב . 18 שנים לאחר שהוכנס , אכן התגלה שעבר לשכבה לא סופגת בבטן . הוחלף החלק התחתון שלו בלבד והושארה רזרבה ארוכה יותר כדי שהדבר לא ישנה . מאז ילדתי שוב את ביתי הקטנה כל הלידות היו רגילות . במהלך השנים אף תמכתי במשפחות שלילדיהם הוכנס שנט לצידו של פרופ שלומי קונסטנטיני שהולך איתי מאז שהייתי בת 18 . היום כל 3 שנים אני עושה MRI. חיה חיים שלמים ומלאים .

אשמח לתמוך במי שזקוק לכך מניסיוני ולענות על שאלות . מקווה שנפחתי מעט תקווה מסיפור חיי